17 נובמבר 2018,יום שבת

___
___
___

Twitter icon
Facebook icon
Google+ icon
YouTube icon
 

דת בקהילה

ברמת הגולן והסביבה

פרשת השבוע - כי תבוא

Share

פרשת השבוע - כי תבוא

פורטל כרמיאלי
נתבונן נא מסביב, בדמות החברה. נאזין לקינות העולות מארבע פינות העולם. נקשיב לדיבורים על החיים שהפכו לחומרניים חסרי תקנה. לפעמים מתגנבת שאיפה קטנה אל הלב המיוסר: לחזור לאחור אל החיים הפשוטים, אל החיים שאינם מוכתבים על ידי דרישות הממון ושעבודיו.
אימרה שבועית:
סוף מעשה במחשבה תחילה. {רבי שלמה אלקבץ}
 
סטטוס שבועי:
ליכוד ואחדות הם ערכים רצויים וחשובים מאוד בתחום המשפחה. אין דבר חיובי יותר ממשפחה החיה בהרמוניה, תוך כדי התחשבות ועזרה הדדית.
כאשר יש לבני הזוג מטרה משותפת, ללא כל כוונה צדדית נסתרת, לא יעמוד שום מכשול בדרכם. גם אם יתגלעו ביניהם חילוקי דעות, הרי שהמטרה המשותפת תהווה גורם מלכד.
הדבר נכון גם במשפחת - "עם ישראל"...
 
ציטוט שבועי:
ארץ כי תחרב, יקומו לה זרובבל, עזרא ונחמיה וישובו ויבנוה שנית; אך העם כי יחרב, מי יקום לו ומאין יבוא עזרו ? {אחד העם}
 
סיפור שבועי:
דמעות משחדות!
אלמנה אחת נכנסה אצל הגאון ר' יהושע, רבה של קוטנא, ובדמעות שליש סיפרה לו על עוול שגרם לה אחד מתושבי העיר, וביקשה מהרב שיזמינו לדין תורה. 
סרב לכך הרב ואמר לאלמנה הבוכיה: שוחד הוא לאוו דווקא בכסף. אפילו דמעות יכולות להיחשב כשוחד, ובפרט דמעות של אלמנה, ואחרי שראיתיך בוכה בדמעות שליש, לא אוכל לנהוג בדין בלא משוא פנים.
 
פרשה שבועית:
פרשת כי תבוא /  "איזון חיים"
 
והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה, וירשתה וישבת בה, ולקחת מראשית כל פרי האדמה ושמת בטנא. {דברים כ"ו, א'-ב'}
 
נתבונן נא מסביב, בדמות החברה. נאזין לקינות העולות מארבע פינות העולם. נקשיב לדיבורים על החיים שהפכו לחומרניים חסרי תקנה.
לפעמים מתגנבת שאיפה קטנה אל הלב המיוסר: לחזור לאחור אל החיים הפשוטים, אל החיים שאינם מוכתבים על ידי דרישות הממון ושעבודיו. אבל, אלו רק חלומות קצרים ביותר, אין זמן להאריך בהם. צריך לעשות כסף! הבעיה מוכרת ועתיקה, עתיקה מאד.
היהודי ידע עליה עוד לפני שהציב את כף רגלו על אדמת כנען. בימים ההם, בטרם הספיק לזרוע את שדהו לראשונה, לטעת את הכרם ולחשוב על דפוסי החברה העומדת לקום, הוענק לו אמצעי בולם. לו היה משתמש בו בקפדנות, בהתאם להוראות, היתה חברתו חברת מופת, נקיה מחומרנות מסאבת, למרות העושר הרב והשגשוג הכלכלי השופע.
לאמצעי זה קוראים... ביכורים.
אדם יורד לשדהו, לאחר חודשי עמל, לאחר ימים ארוכים של זיעה ומאמץ, של חרישה וזריעה, ניכוש ושמירה, ומבחין בניצני פרי העבודה הקשה. הוא חש בלבו המתרחב את גאוות הקנין והרכוש, ועז רצונו לקטוף את התאנה ולבלוע אותה בשלמותה. אולם במקום זאת... הוא כורך גמי מסביבה. הוא יודע שאינה שלו.
זוהי הכנעת יצר מאין כמוה. אמנם בכפייה העצמית הזאת הפסיד אדם זה את התאנה שביכרה, אך לעומת זאת, ה"הפסד" זכה לאיזון, להגדרה מציאותית יותר של המושגים: רכוש וממון. המרחק ששמר האדם מרכושו החומרי, מנע ממנו את ההשתעבדות לו, ואף העניק לו שליטה עליו. הוא נשאר חופשי ומשוחרר, מחוץ לחבלי קסמיו של הממון.
לאחר השלב הראשון, נטל החקלאי את הביכורים, שם אותם בטנא ועלה עמהם לירושלים אל מקום המקדש. ובעוד הסל על כתפו, נשא נאום. נאום אשר העיד על אופי הנואם, ובו זמנית גם עיצב את נשמתו שלו עצמו .
יושם נא לב במיוחד לפסוק הבא, בדבריו של החקלאי, מביא הביכורים: "כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לנו" (שם ג').... "ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי ה'" (שם י').
"באתי", אמר האיכר מביא הביכורים, גם לאחר מאות שנות התנחלות. לא "אבותי באו", אלא - "באתי". לא על "נחלת אבות" דורכות רגלי, לא מולדת מובנת מאליה היא לי , כי אם מתנה ממרום המתחדשת מדי שנה בשנה.
נאום, אשר אם נישא בכוונת הלב, דוחה כל שיגרת חיים מעייפת. בכוחו להציף את הישות כולה ברגש של הכרת תודה עמוקה, ואז: "והשתחווית לפני ה' אלוקיך ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך" (שם י'-י"א). כך עמד כל יחיד ויחיד בעם ישראל, מזדהה הזדהות גמורה עם עמו ועם תולדותיו. חי מחדש בלבו את החוויה של קבלת הארץ, תוך וויתור על ראשית פרי העמל, למד בצורה מוחשית להכיר תודה, לשלוט ברכושו ולשמוח בו.
מיחידים כאלו, בהצטרפם יחד, יכולה לצמוח חברת מופת. ומה נותר לנו מפרשה יפה זו? געגועים. אך בהם עצמם טמון קורטוב מן המרפא.
 
שבת שלום מירושלים - יהונתן גרילק
קטגוריה: 

הוסף תגובה

randomness